ציון הלא תדאבי, בכי ואבל הַרְבִי, עלֵי עָזְבֵך
      את אבי, עזב את בניך:
אני אָנוֹד לאבלך, סר משושך וגילך, בהתעטף
      עולליך, בראש חוצותיך:
יִדְאַב לבי ויכאב, על בן רחק מעל אב, אדום
      עמון ומואב, נועצו עליך:
וביום האריה עלה, מקדש נורא עלילה, חִצָיו
     וזעמו כִילָה, סִלָה אביריך:
סָמַר מפחד עַצְמִי, נמס חלבי ודמי, איכה
      הָשְפַלְתְ בת עמי, גָדְלו מרוריך:
פיהם אדום פערו, על מקדש אמרו ערו,
      גוים עליך גברו, הִרְבו חלליך:
מה רב גוֹדֶל מכאובך, עת ראותך את אויבך,
      בא אל תוך עיר משגבך, חִלֵל מקדשיך:
להיכל צרים באו, שלשת ימים גָאו, כַנֶשֶר
      מָשו רָאו, אל תוך חדריך:
כהן וחסיד רָצו, בנפשותיהם קָצו, לתוך
      להבת קפצו, מעל חומותיך:

איך תערב לי שמחה, בראותך מתאנחה, תשמיעי
      קול צוחה, מבין קירותיך:
איך אזנֵך לא שמעה, ועינֵך לא דמעה, עת
      צופים בקול שועה, צָפו לדוריך:
איך נפלת משמים, בת עדויה עדים, על
      חטאתך כפלים, לקו בחיריך:
חזקי ובטחי באל, יואל ישלח לך גואל, בדבר
      הנביא יואל, יבנה דביריך:
זכרי ואל תשכחי, לא יהיה אל תזנחי, מעל
      אלה תברחי, ימי שנותיך:
קרעי סגור לבבך, התחנני אל אביך, לבל
      ישוב לעזבך, ישיב את בניך:
ציון הלא תצהלי, בקול זמר צלצלי, כי עוד
      צורי גואלי, ישיב את שופטיך: